מצפה אבינועם

על אבינעם

שמי אושרת, אני אחותו של אבינועם. אבינועם גדל כאן, במגדל העמק, אבינועם היה בנם הבכור של הורינו , סימה וחנניה פרץ. אחריו נולדו אסתר, אני אושרת, משה וטל.

אבינועם היה אח בכור, הכי הכי שאפשר לבקש. אחראי, מגן, מפעיל, מצחיק, מקשיב, מוביל. מודל לחיקוי. אח כזה, שכל כך אהב את החיים, וגרם לנו לאהוב אותם גם......

שלושה ימים לפני סיום הקורס הגיע אבינועם לטרמפיאדה בירושלים. הטרמפיאדה הייתה הומה אדם, ובחושיו החדים זיהה אבינועם דמות חשודה לבוש חצי מדים עם רובה בידו. אבינועם ניגש אל האיש מייד, והחל לתחקר אותו, ולבקש תעודות. בשלב זה נלחץ המחבל, ופרץ מאבק בינו ובין אבינועם. עד שהמחבל ירה בו למוות וברח.

 על המקום

שלום, וברוכים הבאים ליער בלפור.

היער הזה הוא בן יותר מ-90 שנה, ונטיעתו הייתה ציון דרך חשוב במפעל הייעור הענקי שמובילה הקרן הקיימת, מאז ראשית המפעל הציוני בארץ ישראל.

למה ייעור, ומי צריך יערות?

כשהגיעו ראשוני החלוצים לארץ מאירופה הירוקה הם נחלו אכזבה קשה, מפני  שבניגוד לחלומותיהם על ארץ זבת חלב ודבש, הם מצאו ארץ יבשה, מדברית, סלעית וחמה....

המשורר שאול טשרניחובסקי כתב עליה כך:

 "הוי ארצי מולדתי / הר טרשים קרח".

כדי לצבוע את הארץ בצבע ירוק, התקבלה החלטה שקבעה כי באזורים הרריים וסלעיים, שאינם ראויים לעיבוד חקלאי, יש לטעת יערות. מעבר לשיפור מראה הארץ, יש תועלת רבה ליערות אשר לשמירה על אוויר נקי, מניעת סחף של הקרקע, יצירת מקורות תעסוקה, שמירת הבעלות על קרקעות שנקנו מידי הערבים.