הרובע היהודי בתש"ח

דגם: 
הרובע היהודי בתש"ח - עברית

The Battle over the Jewish Quarter of Jerusalem - 1948

אתם ניצבים לפני הגלעד לזכרם של חללי הרובע היהודי במלחמת העצמאות.

בקרבות שהתחוללו ברובע היהודי בשנים  1947-48 נפלו קרוב לשבעים חללים - ממגיני הרובע ומתושביו. מתוכם נטמנו כאן בקבר אחים  למעלה מ - 40 חללים

במשך מאות שנים התקיימה ברובע היהודי קהילה יהודית קטנה ועניה, שסבלה מהתנכלות מתמדת מצד שכניהם המוסלמים והנוצרים. ערב פרוץ מלחמת העצמאות עזבו מרבית היהודים את הרובע, ונותר בו כ-2000 יהודים בלבד, רובם עניים, חרדים, זקנים, נשים וילדים.

בכ"ט בנובמבר 1947 החליט האו"ם על חלוקת הארץ למדינה יהודית וערבית ולאזור בינלאומי שירושלים במרכזו.

[קטע מוקלט מההצבעה באו"ם]

בתגובה הגבירו הערבים את ההתקפות על היישוב היהודי בכל רחבי הארץ.  גם הרובע היהודי הותקף, ואנשיו ספגו אבידות בנפש ופצועים רבים. את הפיקוד על הגנת הרובע קיבל ב-5 במרץ 1948 משה רוסנק שדאג לביצורו.

יום לפני הכרזת המדינה, ב-13 במאי 1948 עזבו הבריטים את ירושלים, ומסרו את מפתחות שער ציון לרב מרדכי ויינגרטן ראש ועד יהודי העיר העתיקה. במסגרת "מבצע שפיפון" תפסו מגיני הרובע עמדות שולטות שפונו על ידי הבריטים, וביניהן גם את שער ציון, שהיה נתיב האספקה היחידי אל הרובע.

הערבים מצידם יצאו בהתקפה מסיבית, חדרו לרובע מצפון וממזרח ופגעו במגיני שער ציון. במברק נואש שנשלח למפקדת מחוז ירושלים נכתב: "הביאו עזרה מיד כי לא נוכל להחזיק מעמד יותר" התשובה היתה: "החזיקו מעמד בכל מחיר".

 בלילה שבין ה-18-19 במאי הצליח כוח פלמ"ח לפרוץ את שער ציון ולחבור אל הלוחמים ברובע. ההתרגשות בקרב יהודי הרובע היתה עצומה.

[שורה מהמנון הפלמ"ח]

למרבה האכזבה התברר שלוחמי הפלמ"ח היו מותשים לאחר ימים רצופים של קרבות קשים, וכשהסתבר שאין כוח שיחליף אותם בשמירה עזבו  את המקום והשער נתפש על ידי כוח של הלגיון הירדני.

בין תושבי הרובע נמנה גם הרב יצחק-אביגדור אורנשטיין שהיה רב הכותל הראשון, ונמנה על מנהיגי היישוב האשכנזי בארץ. במהלך הקרבות על הרובע , היה הרב מעורב בארגון ההגנה והתיר להשתתף בעבודות הביצורים בשבת מחמת פיקוח נפש.

הרב אורנשטיין אף הורה לקבור את החללים בקבר אחים גדול שנכרה כאן במקום בו אנו עומדים.

בי"ד באייר תש"ח, במהלך הפגזת תותחים קשה על בתי מחסה הסמוכים לנו, נהרגו הרב אורנשטיין ואשתו הרבנית מושקה ליבא  ונקברו אף הם בקבר אחים זה.

אל המערכה הצטרף גדוד לגיון ירדני, שלאחר הפגזה ארטילרית כבדה חדר לרובע תוך שימוש במשוריינים נושאי תותח. הכח השתלט על מבנים חיוניים ופוצץ את בתי היהודים שעמדו בדרכו. המצב ברובע נעשה נואש, מספר הנפגעים הלך ועלה, והפאניקה בקרב התושבים היתה עצומה. בין הנפגעים היה גם הילד ניסים גיני ששימש כתצפיתן וקשר המעביר ידיעות בין עמדות הלוחמים. ניסים שנפצע קשה, נפטר מפצעיו ביום כניעת הרובע.  בן  10 בלבד היה במותו, והוא נחשב לצעיר הנופלים במערכות ישראל.

ב-28 במאי נתן מטה ההגנה אישור לרבני הרובע לנהל מו"מ עם הירדנים על כניעה. המו"מ התנהל מול מפקד הלגיון עבדאללה אל תל, ובשל המצב הקשה החליטה מפקדת הרובע  להיכנע.

כל תושבי הרובע ומגיניו התייצבו בחצר בתי מחסה הסמוכה,  לטקס הכניעה. כאשר דרשו הירדנים לרכז את הלוחמים על מנת להעביר אותם לשבי התברר להם שרק 30 לוחמים היו מסוגלים לעמוד על רגליהם, ועוד 100 היו פצועים. עבדאללה אל תל נדהם ממיעוט הלוחמים, ועל מנת להימנע מבזיון צירף אל הלוחמים השבויים עוד בלתי לוחמים.

  כ-  350 מתושבי הרובע ומגיניו, כולל 51 פצועים נלקחו לשבי בירדן וחזרו ממנו בכמה קבוצות רק לאחר 9 חודשים. הנשים, הזקנים וחלק מהפצועים קשה עברו לעיר העברית.

הרובע היהודי שבעיר העתיקה נותר ללא אף יהודי.

איכה יבשו בורות המים / כיכר השוק ריקה / ואין פוקד את הר הבית / בעיר העתיקה

עבדאללה אל תל כתב כך: נתברר כי היהודים הקנאים מגלים התנגדות רבה ומיטיבים להתגונן. אני מעיד כי יהודי העיר העתיקה נשאו את סבלות המלחמה בצורה שלא תתואר.

במלחמת ששת הימים בשנת 1967 חזר עם ישראל אל העיר העתיקה.

חזרנו אל בורות המים  / לשוק ולכיכר  / שופר קורא בהר הבית/ בעיר העתיקה. 

מיד לאחר המלחמה, בטקס ממלכתי מלא, הועברו עצמותיהם של הנופלים ממקום קבורתם כאן  למנוחת עולמים בהר הזיתים.

יהי זכרם של הנופלים במערכה על הרובע היהודי ברוך.

 

פודקאסט נבחר: 
כן